הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש כסלו וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית 

מבוסס על הרצאה מאת אסף משה בילר
חלק מסדרת חודשי השנה בעבודה הרוחנית

המלה חודש משמעותה התחדשות! בכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המלה חודש משמעותה התחדשות! בכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המושפעת מלמעלה והיא המיוחדת לו. קדושת הזמן הזו משמשת ככלי להתפתחות רוחנית. כל חודש מהוה "פוטנציאל להתחדשות של האדם בתחומים מיוחדים בחייו, להיבנות ולהתקדם בהם. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שציר התיקון של האדם הוא הזמן שהאדם נע בתוכו. הזמן פועל על פי תכונה מעגלית. שנה מלשון שניות, תקופה מלשון מקיף, חג מלשון לחוג, חודש מלשון התחדשות. האדם נע בתוך הזמן, והזמן היחיד שקיים הוא עכשיו - רגע ההווה. לכן נקרא הקב"ה- הויה ברוך הוא. נאמר כי "חכם הוא הרואה את הנולד" (פרקי אבות). כלומר, אדם חכם יכול לראות כיצד נבראת המציאות בכל רגע ורגע. כפי שנאמר: "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". נשאל את עצמנו האם אנו מתחדשים כל רגע מחדש?
יש עת רצון להתחדשות, זמן שהוא מסוגל לכך יותר. כדי ליצור את השינוי עלינו להתחבר לשורש הרוחני. שינוי בשורש ישפיע על כל הענף. לכן אנו עוסקים בלימוד זה, על מנת ל'תפוס' את החודש כבר מראשו ולשנות את כל הזקוק לשינוי כבר בשורש. בקבלה זה נקרא למתק את הדינים בשורשם. מאוד חשוב באיזה 'ראש', האדם נמצא בראש כל חודש ובמשך החודש כולו כמובן.

עת גילוי הרצון האמיתי
יש רמז על בשם כסלו, באוזניים זה נשמע כמו כיס-לב. אמרו חז"ל, "הקב"ה ליבא בעי" - "הרחמן חפץ בלב" (מסכת סנהדרין). הלב הוא הרצון (מה ליבך חפץ?). חודש כסלו הוא חודש שמסוגל לבנות מציאות של שמירה, של הגנה, של חוסן ומשענת רוחנית. אומר האבן עזרא, "ה' יהיה בכסלך" (משלי ג' כ"ו), כסלך - מבטחך, השם יהיה לך למשענת. כתוב בספר פרי לצדיק, "אם שמתי זהב כיס לי", שאדם שם את הזהב שלו במקום בטוח, מבצר ועוז, משום כיסוי ומגן שמחסה ומגן על הדבר היקר. החודש הזה, הלב בכיס, הרצון האמיתי מוגן בכיסוי.

משענת יציבה - חוסן פנימי
הדברים שגורמים לאדם עונג הם אחדות, נתינה, שלמות, יציבות, אהבה, שקט – את כל זה יש בשורש הרוחני שלנו, בבורא עולם. כיוון שיש את זה בשורש, הענף מתענג על הדברים האלה ואוהב אותם. אין שינוי באור האלוקי – היה, הווה ויהיה, אחד יחיד ומיוחד אין שינוי, יש קביעות. זה תמיד אותו כח, הוא לא משתנה במציאות, אלא, שבעולם שלנו הוא לובש צורות שונות של ביטוי, שנראים לנו כשינויים אבל בשורש אין שינוי. רק אנחנו בתור ענפים חווים שינויים כל הזמן. לכן עבור רבים, חווית השינויים בחיים היא חוויה שמתלווה אליה תחושה פנימית של חוסר יציבות, בין אם זה במודע ובין אם לאו, והתוצאה עבורנו היא סבל.
מהו חוסן פנימי בעולם הזה? משענת יציבה, יציבות בנפש. אדם שלא נופל מכל שינוי, אלא נשאר באופן יחסי יציב במקומו. יש לו אחיזה רגשית יציבה בעולם הזה. התורה מדברת על קו אמצעי, על איזון, על יציבות בנפש. קיצוניות משמעותה כאב. בחודש הזה ישנם כוחות שעוזרים לבנות את היציבות הזאת. בכלל המסע שלנו בעולם הזה הוא לחזור לאותה נקודה של משענת יציבה, משענת אמיתית. אדם חייב משענת, אין אדם שלא מחפש משענת בחייו כדי להיאחז בה ומשם לשאוב את הביטחון שלו.
רבי עקיבא אומר, "מצודה פרוסה על כל החיים" (פרקי אבות). מה זאת מצודה? מלכודת. אין לאדם ברירה, אדם לא יכול לבחור שהוא מחליט עכשיו לא לרצות להיות מושלם. הרצון לשלמות, המרדף אחרי השלמות, המרדף אחרי העונג והבריחה מהייסורים זהו דבר שנמצא במהות האדם, מתוך החוק הקבלי של שורש וענף, שאנו סולדים מכל מה שאין בשורש ואוהבים את כל מה שיש בשורש, אנחנו מחויבים לחפש כל הזמן את השלמות. הרצון למשהו קבוע, לבסיס יציב בנפש נמצא בכל אחד מאיתנו.

מציאות הדור
מסכת סוטה כותבת ומבארת את כל מה שיהיה בדור האחרון, הדור שלנו, דור "עיקבתא דמשיחא": "חוצפה תשגה", "היוקר יאמיר", מציאות של בלבול, אדם לא יודע מימינו ומשמאלו, מה אמת ומה שקר, מה נכון ומה לא נכון. עוד כותבת הגמרא, "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים".
כשאדם נשען על משהו שבמהותו חולף, שבמהותו קשור לעולם הזה, הוא בעצם בונה לעצמו משענת קנה רצוץ. אדם נשען על החוכמה שלו, על העושר הכספי שלו, על הבית, על החומר, על אשתו, על הילדים - כל מה שנמצא בעולם הזה, בעולם התמורות, עולם השינויים. כשאדם נשען על משענת רעועה, משענת שקשורה לעולם הזה - שבע ספירות תחתונות שמהותן שינוי תמידי, זה אומר שאדם נשען על משהו לא יציב וכשאותו דבר זז האדם מגלה שהרצפה נעקרה חס ושלום מתחת לרגליו וכל היציבות שהיתה לו, היתה שקרית, לא אמיתית.
חודש כסלו אומר שמתוך התבוננות אדם יבנה לעצמו משענת אמיתית, משענת אמיתית זו משענת קבועה, משענת יציבה, משענת שאינה משתנה.

האות ס' - מציאות של שלמות
כתוב בספר היצירה, שהקב"ה לקח את האות ס' ויצר בה את חודש כסלו בשנה. בהמשך למה שאמרנו, ס' היא אות של סמיכה, 'סומך נופלים', אות של משענת. כשאנחנו רוצים לבחון כח של אות, של מילה, אנו בודקים היכן היא מופיעה בפעם הראשונה בתורה. האות ס' מופיעה במילה"סביב" (בראשית כ"ג י"ז), רמז לכך שהיא קשורה למציאות של אורות מקיפים, המציאות שסומכת את האדם.
הצורה של האות ס' היא עגולה. העיגול הוא מציאות של שלמות. הוא מסמל עבורנו מציאות רוחנית שקשורה למציאות שלפני בריאת העולם, מציאות של "אור אינסוף פשוט ממלא את כל המציאות". מציאות מלאה באור, בה הכל שווה, הכל אחד. זו המציאות של העיגול, אין שינוי בעיגול. לעומת זה, מציאות של קו זו מציאות שיש בה יש שינויים. בקו יש למעלה ולמטה, יש מימין לקו ויש משמאל לקו. בעיגול אין למעלה ולמטה, ימין או שמאל, הוא תמיד שלם. כתוב, "אני הוי'ה, לא שניתי" (מלאכי ג' ו'), מלאה כל הארץ כבודו ואין אתר פנוי ממנו. כל דבר ודבר במציאות זה בעצם הוא, זהו הכח הרוחני המקורי שאין בו שינוי מולבש בתוך עולם התמורות, בתוך עולם השינויים. האות ס', העיגול, מסמל בקבלה את המצב הזה של חוסר שינוי.
אומרת התורה, כל מה שקורה לאדם, הכל שייך לאותה שלמות רוחנית שנמצאת בבסיס הקיום, שמהווה את המציאות. אין טעויות במציאות, הבורא מזמן לכל אדם, בכל רגע, בדיוק את הדבר שהוא הכי טוב בעבור אותו אדם. מתוך כך שאדם לאט לאט יראה את השלמות בכל דבר, הוא ירגיש את השמחה שבכל דבר. בתוך עולם התמורות, בתודעה שלו, הוא יחזיק שהכל אחד. הכל מאיתו יתברך, אשר ממנו יוצא רק טוב. זו האות ס' של חודש כסלו, "סומך ה', לכל-הנפלים" (תהילים קמ"ה י"ד).

יבשה בתוך הים
כשאדם לוקח את האות ס', מתבונן ומניח אותה בתוך המציאות שלו בעזרת תודעה נכונה, אזי הוא לוקח את שבע הספירות התחתונות ומחבר אותן למעלה. מאיר בהן את האור של העולם הבא בתוך העולם הזה.
זה מה שנקרא, "ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים" (שמות י"ד כ"ט). הים לא נעלם, ים המערבולות והשינויים נמצא, הוא קיים, אבל בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. בעבודה הרוחנית של חודש זה אדם יכול לחזק מציאות רוחנית של יבשה בתוך הים. מציאות של קביעות בתוך עולם התמורות, בתוך עולם השינויים. הקביעות היא בהכרה של האדם, במקום בו הוא אוחז בתחושה, בשכל, ברגש בזכות העבודה הזו.

מזל קשת
המזל של החודש הוא מזל קשת. נתבונן דוקא בענין החץ היוצא מן הקשת. אדם נמצא במציאות אחת אבל יש לו יכולת להתקשר למציאות אחרת, נמצא בעולם הזה עם יכולת להתקשר בעולם הבא.
היה צדיק אחד שידע להמשיל משלים וכל משל שסיפר קלע בדיוק במטרה. יום אחד שאלו אותו איך זה שתמיד המשלים שלו קולעים בדיוק במטרה? אוהו, הוא אמר, אני אמשול לכם משל על זה.
יום אחד הלך המלך עם פמלייתו ביער והם ראו חיצים שמישהו שלח והחיצים היו תקועים בכל מיני מקומות, אחד על העץ, אחד על האדמה וכן הלאה ובכל מקום החץ היה בדיוק באמצע המטרה. המלך התפלא מאוד ואמר, יש כאן רב אמן שמצייר כל מיני מטרות נייחות, יורה חץ וקולע בדיוק באמצע המטרה. צריכים לראות מי זה. לפתע הגיע אדם מבוגר עם חץ וקשת. רצו אליו היועצים של המלך ושאלו, אתה הרב קשת שיורה ביער? הוא ענה שכן. ביקשו ממנו שילמד אותם איך הוא עושה את זה? איך הגיע לכזאת רמה של מקצוענות?
ענה להם אותו איש, זהו סוד שלימד אותי אבי, אבל אני מוכן לגלות לכם. אני מושך חזק את הקשת, יורה את החץ ואחרי זה היכן שפגע החץ, אני מצייר מסביבו את המטרה. ככה תמיד אני פוגע בול!
הסביר אותו צדיק את הנמשל, לי יש חץ, מסר, אני יודע היכן הוא מונח. מה שאני עושה זה שאני מצייר את הסיפור, כשבמרכז שלו נמצא החץ שכבר נשלח מקודם. החץ מסמל מציאות של יצירת קשר עם מקום גבוה, אחר, שבו אדם עדיין לא נמצא. כאשר, למרות מקומנו ולנוכח פני המציאות המשתנה שלנו, אנו מחברים את עצמנו למציאות אחרת, לבורא! מתוך הבנה, מתוך אמונה, מתוך ביטחון שכל מה שקורה פה קשור לאותה שלמות רוחנית שמהווה את המציאות, אז החץ נשאר חד ומשונן וכל המציאות כבר מצטיירת סביבו כמטרה מושלמת.

עיכול רוחני
האיבר הקשור לחודש זה הקיבה. קיבה היא גם כח בנפש, יכולת לעכל את המציאות. קיבה רגישה היא קיבה שלא אוהבת שינויים. בקיבה נמצאת היכולת לעכל את המציאות. אם יש לנו נקודת מרכז שאותה אנו אוחזים שנותנת לנו יציבות בנפש אזי למרות הטלטולים יש לנו יכולת לעכל אותם ולהגיב מיד בשינוי. רבי נחמן אומר, העיקר לא לפחד כלל – להשליך את המציאות הקודמת שלך. זרע שמניחים אותו באדמה צריך להשתנות על מנת לצמוח ולגדול עליו להרקב, למות קודם. אם הזרע יפחד ולא יתן למים להכנס אליו הוא לא יוכל לשנות את עצמו, לגדול לדבר אחר. כך האדם במסע הרוחני שלו, ישנה מיתה כדי שתיוולד מציאות חדשה.
החורף הוא זמן של חושך, הלב מסתתר בתך הכיס, בדיוק זמן שנראה כמו סוף. אלא שבסוף הזה טמונה התחלה חדשה וסופו של חודש כסלו זהו האור העצום והנפלא, אור היקרות של חג החנוכה.
 
חודש טוב.